Файн Ирина

את לי ואין שנייה
כמו מגדלור בים.
כמו אור הלבנה,
כמו אביב בשנה.
אין עוד אחת כזאת
בארצות זרות.
בערפילים כחולים,
על נהרות גדולים.

כפור את העיר כלא,
ערב צעיר ירד,
הנה כוכב עלה,
כדי להאיר לעד.
כדי בסופת שלגים
לנו לפרוס סדינים,
כדי לטלטל בלאט
את עריסת הבת.

בעיקולי נהר
פלג קולח קר.
לא אבקש דבר,
גם כשהכל נגמר.
גם כשיהיו אחרים,
וכשלא תחזרי.
כשתשכחי כליל.
רק שתאירי לי.

Ты у меня одна.
Словно в ночи луна.
Словно в степи сосна.
Словно в году весна.
Нету другой такой
ни за какой рекой.
Нет за туманами,
дальними странами.

В сумерках города.
В инее провода.
Вот ведь взошла звезда,
чтобы светить всегда.
Чтобы будить в метель.
Чтобы стелить постель.
Чтобы качать всю ночь
у колыбели дочь.

Вот поворот какой
делается с рекой.
Можешь отнять покой.
Можешь махнуть рукой.
Можешь отдать долги.
Можешь любить других.
Можешь совсем уйти,
только свети, свети.